תכנית ההתנתקות 710 — תכנית עבודה לאומית להגירה מרצון מרצועת עזה

אזרחי ישראל היקרים,

הגיע הזמן להפסיק להתנהל בתוך הבעיה.
הגיע הזמן לפתור אותה.

איתמר בן גביר
השר לביטחון לאומי
יו״ר עוצמה יהודית

ב־7 באוקטובר קרסה הקונספציה שלפיה ניתן לסגת, להתכנס מאחורי גדר ולרכוש שקט באמצעות כסף והקלות. גילינו בדרך הקשה ביותר שאיום שלא מוכרע אינו נעלם. הוא מתעצם, מתחמש וממתין לשעת הכושר.

ההתנתקות של שנת 2005 עקרה יהודים מבתיהם, הוציאה את צה״ל מהרצועה והשאירה את עזה בידי אויב שבחר בטרור. במקום שלום קיבלנו רקטות, מנהרות, חטופים וטבח. אסור לנו לחזור אל אותה מדיניות ואסור לנו להשלים עם מציאות שבה מדינת ישראל מנהלת עוד סבב ועוד סבב, בעוד ילדינו גדלים אל תוך המלחמה הבאה.

תכנית ״התנתקות 710״ נולדה מתוך ההבנה הזאת. אין זו חזרה על ההתנתקות, זהו תיקונה. במשך שנים נאמר לישראלים שאין פתרון, שאין ברירה ושצריך ללמוד לחיות לצד האיום. אני מסרב לקבל זאת. תפקידה של הנהגה אינו להסביר לציבור מדוע אי אפשר; תפקידה להציב יעד, לבנות יכולת ולשנות את המציאות.

התכנית שלפניכם מציעה שינוי יסודי: יצירת מסלול רחב, מאורגן וחוקי להגירה מרצון של תושבי עזה למדינות שיסכימו לקבלם. לא גירוש בכוח ולא סיסמה ריקה, אלא אפשרות אמיתית לאדם ולמשפחה לבחור בעתיד אחר עם מדינת יעד, מעמד חוקי, סיוע כלכלי ותכנית קליטה.

העיקרון פשוט: הצעת ערך שתאפשר לאזרחי עזה חיים מתוקנים הרחק מארגוני הטרור הפוגעים אנושות באיכות חייהם.

כדי להפוך את הרעיון למדיניות נדרשת כתובת ממשלתית אחת. כיום האחריות מפוזרת בין משרדים, גופים ביטחוניים וגורמים מדיניים, ולכן אף אחד אינו נושא באחריות מלאה לתוצאה. מדיניות לאומית בהיקף כזה אינה יכולה להתנהל באמצעות ועדה זמנית או סעיף צדדי במשרד קיים.

לכן אנחנו דורשים להקים משרד ממשלתי ייעודי להגירה מרצון. משרד בעל שר, מנכ״ל, תקציב, סמכויות, צוות משא ומתן בינלאומי ומערך ביצוע. גוף שינהל את המגעים עם מדינות היעד, יקים את מסלולי הבקשה, יוודא שכל החלטה מתקבלת מרצון חופשי, יסדיר את המימון וימדוד את הביצוע מול יעדים ברורים.

״התנתקות 710״ בנויה על שנים־עשר עקרונות מעשיים: מדיניות ממשלתית מחייבת, הסכמים עם מדינות יעד, חבילת מעבר ושיקום, מנגנון מימון, מסלולי יציאה בטוחים, בדיקות ביטחוניות, מעמד חוקי במדינת הקליטה, שמירה על אחדות המשפחה, פיקוח משפטי, שותפות בינלאומית, מדדי ביצוע ושקיפות לציבור.

אנחנו מציבים יעדים גדולים משום שהבעיה גדולה: רבע מיליון יוצאים בשנה הראשונה, יותר ממיליון בתוך שלוש שנים וכ־1.86 מיליון בתוך שבע שנים. אלה אינם מספרים שנועדו לכותרת. אלה יעדי עבודה המחייבים תקציב, הסכמים, כוח אדם ולוחות זמנים.

הצלחת התכנית תימדד לא במספר המטוסים שהמריאו, אלא במספר האנשים שקיבלו אפשרות אמיתית לפתוח חיים חדשים במקום אחר ובמספר הילדים הישראלים שיוכלו לגדול בלי איום קבוע של טבח, רקטות וטרור.

אני מאמין שמדינת ישראל מסוגלת לבצע מהלכים היסטוריים כאשר יש לה הנהגה שמוכנה להציב מטרה, להילחם עליה ולשאת באחריות. אם נדע לרכז את הכוח המדיני, הכלכלי והביטחוני שלנו, נוכל להציע עתיד אחר לתושבי עזה ולהבטיח עתיד בטוח יותר לאזרחי ישראל.

במשך שנים ביקשו מאזרחי ישראל להאמין שאין פתרון אמיתי לאיום מרצועת עזה. אמרו לנו שאפשר רק לצמצם את הנזק, לקנות עוד כמה שנים של שקט ולהתכונן לסבב הבא.

ישראל נסוגה מהרצועה, עקרה יישובים, הוציאה את צה״ל והעניקה לתושבי עזה אפשרות לבנות לעצמם עתיד אחר. בתמורה קיבלנו טרור, רקטות, מנהרות, חטופים ואת הטבח הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל.

שבעה באוקטובר הוכיח שמדיניות ניהול הסכסוך נכשלה. לא כשל נקודתי, לא טעות מודיעינית בלבד ולא תקלה שניתן לתקן באמצעות עוד גדר, עוד חיישן או עוד סוללת הגנה. קרסה ההנחה שלפיה ניתן לקיים לצד מדינת ישראל ישות עוינת, חמושה וצפופה, הנשלטת בידי ארגון טרור המחנך דורות שלמים להשמדת ישראל, ולהסתפק בהרתעה זמנית.

למדינת ישראל יש חובה מוסרית ראשונה במעלה: להגן על אזרחיה. לפני דרישות הקהילה הבינלאומית, לפני הנוחות של פקידים ופרשנים ולפני הרצון לשוב במהירות לשגרה מדומה, עומדים חייהם של אזרחי ישראל, ביטחון ילדינו ועתידה של המדינה היהודית.

זהו הצידוק לקיומה של תכנית ההתנתקות 710.

התכנית יוצאת מנקודת מוצא פשוטה: אחרי שבעה באוקטובר אסור להשיב את גלגל ההיסטוריה לאחור. אסור לשקם מחדש את אותה מציאות שהולידה את חמאס, את צבא הטרור שלו ואת מתקפת ההשמדה. אי אפשר להזרים מיליארדים לרצועה, לבנות מחדש את התשתיות שנהרסו ולהמתין עד שארגון הטרור הבא ישתלט עליהן.

מי שמציע לשוב לאותה נוסחה של כסף, שיקום, הקלות והבטחות בינלאומיות, אינו מציע פתרון. הוא מזמן את ה־7.10 הבא.

האינטרס הישראלי מחייב להפסיק להתנהל בתוך סוגיית עזה ולהתחיל לפתור אותה.

בשלוש השנים האחרונות מדינת ישראל שינתה את פני המזרח התיכון. תפיסות שהוצגו במשך עשרות שנים כאמיתות מוחלטות קרסו בזו אחר זו.

אמרו לנו שאי אפשר לפגוע בלב מערכי הטרור בלי שהאזור כולו יתמוטט. אמרו שחיזבאללה הוא צבא בלתי מנוצח, שאיראן נמצאת מחוץ להישג יד ושישראל מוכרחה להמשיך להכיל, להבליג ולהירתע. בפועל, ישראל פגעה קשות בהנהגות חמאס וחיזבאללה, חיסלה בכירים בציר הטרור, תקפה הרחק מגבולותיה והבהירה לאויביה שאין עוד מקום חסין ואין עוד עיר מקלט למי שמתכנן את השמדתה.

הישגים אלו לא נולדו משום שהאויב נחלש מעצמו. הם נולדו בזכות אומץ לבם של לוחמי צה״ל וכוחות הביטחון, בזכות עמידתו של הציבור הישראלי ובזכות החלטת ההנהגה לעבור ממדיניות של הכלה למדיניות של יוזמה והכרעה.

הלקח ברור: ״בלתי אפשרי״ איננו תמיד תיאור של המציאות. לעיתים קרובות הוא רק שם אחר לפחד, לקיבעון ולחוסר נכונות לקחת אחריות.

אותם אנשים שהסבירו בעבר מדוע ישראל אינה יכולה לפעול בביירות, בטהרן או בלב מערכי האויב, יסבירו עכשיו מדוע אי אפשר לקדם הגירה מרצון מעזה. הם יטענו שאין מדינות יעד, שאין מימון, שאין לגיטימציה בינלאומית ושאין דרך לבצע מהלך בהיקף משמעותי.

אבל חסם אינו הוכחה לכך שתכנית אינה אפשרית. חסם הוא סעיף בתכנית העבודה. אם דרושים הסכמים עם מדינות יעד — יש לנהל משא ומתן מדיני. אם נדרש מסלול אשרות — יש לבנות מנגנון משפטי וקונסולרי. אם נדרש מימון — יש להקים קרן ייעודית ולגייס אליה את ישראל ואת מדינות העולם. אם נדרשת יכולת לוגיסטית — יש לתכנן נתיבי יציאה, מרכזי רישום ומערך ליווי. ואם אין כיום גורם ממשלתי המרכז את המשימה — יש להקים משרד ממשלתי שזה יהיה תפקידו.

הטענה שאין כיום תשתית מספקת לביצוע התכנית אינה טיעון נגדה. היא בדיוק הסיבה שבגללה צריך להתחיל לבנות את התשתית.

תכנית ההתנתקות 710 אינה מבטיחה דרך קלה. היא מציעה דרך אפשרית, מדורגת ורצינית. היא מבוססת על בחירה חופשית של תושבי עזה, על הסכמים עם מדינות קולטות, על תמריצים כלכליים ועל ליווי המאפשר למשפחות לפתוח בחיים חדשים מחוץ לרצועה.

אין מדובר בגירוש ואין מדובר בהעלאת אנשים בכוח על משאיות או ספינות. מדובר ביצירת אפשרות אמיתית עבור מי שרוצה לעזוב, אפשרות שכיום כמעט אינה קיימת. ישראל אינה צריכה לכפות יציאה, אך היא גם אינה חייבת לחסום אותה, להתנצל עליה או להתייחס לתושבי עזה כאל אוכלוסייה שנגזר עליה להישאר לנצח בתוך אזור מלחמה הנשלט בידי ארגוני טרור.

הבחירה העומדת בפני ישראל אינה בין תכנית מושלמת לבין מציאות נטולת סיכונים. הבחירה היא בין יוזמה מדינית חדשה לבין חזרה למודל שכבר הסתיים באסון. גם אם המהלך יארך שנים, צריך להתחיל בו עכשיו.

ההתנגדות הצפויה לתכנית אינה חדשה ליו״ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר. כמעט בכל תחום שבו ביקש לשנות מדיניות מושרשת, התגובה הראשונה של המערכת הייתה אותה תגובה: אי אפשר.

איש אינו טוען שכל הבעיות כבר נפתרו. זה אינו המבחן. המבחן הוא האם מדינת ישראל ממשיכה לקבל את מגבלות העבר, או מתחילה לפרוץ אותן. בכל אחד מהתחומים האלה הוכח שכאשר יש שר שמציב יעד, מתעקש על תקציב, משנה נהלים ודורש מהמערכת תוצאות, מה שהוגדר אתמול כבלתי אפשרי הופך למדיניות ממשלתית.

זהו בדיוק השינוי הנדרש גם בנושא עזה. כל משפחה שתבחר בחיים חדשים מחוץ לעזה תצמצם את הלחץ האזרחי, הכלכלי והביטחוני בתוך הרצועה. כל הסכם עם מדינת יעד ייצור תקדים. כל מסלול שיוקם יגדיל את חופש הבחירה וירחיב את האפשרויות בעתיד.

מדינה אחראית אינה נמנעת מתכנון משום שהתוצאה אינה מובטחת מראש. היא קובעת יעד, בונה יכולת ופועלת בהתמדה להשגתו.

כיום האחריות על סוגיית ההגירה מרצון מפוזרת בין משרדי ממשלה, גופי ביטחון, גורמים משפטיים ומערכים מדיניים. כאשר האחריות שייכת לכולם, בפועל היא אינה שייכת לאיש.

לכן תנאי היסוד ליישום התכנית הוא הקמת משרד ממשלתי ייעודי להגירה מרצון ולמציאות שאחרי המלחמה בעזה. המשרד ירכז את הקשרים עם מדינות יעד, את מסלולי היציאה, את התמריצים, את הסיוע למשפחות, את הבדיקות הביטחוניות, את ההיבטים המשפטיים ואת שיתוף הפעולה עם גורמים בינלאומיים.

המשרד יפעל על בסיס כללים ברורים: אין יציאה ללא רצון חופשי, אין קליטה ללא הסכמת מדינת יעד, אין סיוע ללא בדיקה ואין העברת כספים ללא פיקוח. לצד זאת, לא תהיה עוד בירוקרטיה שתמנע מאדם המבקש לעזוב את עזה ולעבור למדינה המוכנה לקבלו לעשות זאת.

משרד כזה יהפוך רעיון למדיניות, מדיניות לתשתית ותשתית לתוצאות הניתנות למדידה.

תכנית ההתנתקות 710 אינה נולדת מתוך נקמה. היא נולדת מתוך אחריות. מתוך החובה כלפי הנרצחים, הנופלים, הפצועים, החטופים, תושבי הנגב המערבי וכל משפחה בישראל ששילמה את מחירו של הקיבעון המדיני והביטחוני.

איננו רשאים להבטיח לילדי העוטף שהפעם יהיה בסדר, אם בכוונתנו לבנות מחדש את אותו איום במרחק קילומטרים ספורים מבתיהם. איננו רשאים לדרוש מדור נוסף של לוחמים להיכנס שוב ושוב לעזה כדי לפרק תשתיות טרור שהעולם מימן ושישראל אפשרה לבנות מחדש. אנו חייבים להם תשובה טובה יותר.

תכנית ההתנתקות 710 אומרת שמדינת ישראל אינה מוכנה עוד להסתפק בבחירה בין מלחמה לבין הפוגה זמנית. היא מוכנה לחשוב בגדול, להציב יעד ארוך טווח ולבנות מציאות שבה תושבי עזה המבקשים עתיד אחר יכולים לבחור בו, ואזרחי ישראל אינם נדרשים לחיות לנצח תחת איום מרצועה עוינת.

אין דבר כזה בלתי אפשרי.
יש מטרות שלא הוקם עדיין הגוף שיגשים אותן.
יש חסמים שעדיין לא נמצא מי שיסיר אותם.
ויש מציאות שמחכה למנהיגות שתעז לשנות אותה.

תכנית ההתנתקות 710 היא ההחלטה להפסיק לפחד מן המילה ״פתרון״ ולהתחיל לעבוד כדי להשיג אותו.

המוצר של התכנית אינו כרטיס טיסה. המוצר הוא מעבר מוסדר המעניק לתושבי עזה הזדמנות מהותית לבנות את חייהם וחיי צאצאיהם באופן נורמטיבי ותואם את המציאות של העולם הגלובלי.

תכנית ההתנתקות 710 נועדה לאפשר לכל תושב עזה המבקש לבנות את חייו במקום אחר לעשות זאת באופן חוקי, חופשי ובטוח. היא אינה מבוססת על יציאה לשום מקום, אלא על הסכם מוקדם עם מדינת יעד ועל קליטה מדידה לאחר ההגעה.

בשלוש השנים האחרונות צוותי המחקר והאסטרטגיה של עוצמה יהודית ביצעו מחקר עומק חוצה יבשות, כמותי ואיכותי, במטרה להביא לשולחן הממשלה תכנית סדורה לפתרון בין־דורי של הסוגיה העזתית.

המחקר מצא ביקוש משמעותי להגירה, אך גם שלושה כשלים שמונעים את מימושו: מדינות אינן מתחייבות לקלוט; אין שרשרת יציאה רציפה; ולפרט אין כסף, מידע או אמון בתהליך. לכן נדרש גוף ממשלתי אחד שיחזיק את התיק מתחילתו ועד סופו.

ההחלטה הנדרשת: הקמת משרד ממשלתי להגירה מרצון, מינוי שר בעל סמכות ביצוע, אישור תקציב פתיחה וחיוב משרדי החוץ, הפנים, הביטחון, המשפטים, האוצר והתחבורה לפעול במסגרת משותפת. 12 העקרונות הם הוראות ההפעלה של המשרד.

אין מחסור ברצון בלבד ואין פתרון בפתיחת שער בלבד. המהלך דורש בו־זמנית הסכמי קליטה, מערכת תיקים, מעבר בטוח, מימון, הגנה משפטית ובקרה לאחר ההגעה.

שלושת החסמים שמונעים הגירה מרצון

הביקוש נמצא בעזה. צוואר הבקבוק נמצא במדינות היעד וביכולת הביצוע.

המשרד לא ישכנע אדם לעזוב באמצעות לחץ. הוא יבנה מוצר אמין למי שפונה מרצונו: יעד מאושר, מידע מלא, תיק אישי, נסיעה, קליטה ומעקב. הביקוש ייקבע לפי מספר הנרשמים; קצב הביצוע ייקבע לפי מספר מקומות הקליטה החתומים.

המשרד הייעודי יחזיק את התיק ואת התקציב; משרדי הממשלה יישארו בעלי הסמכות המקצועית בתחומם. מחלוקת שלא נפתרה בתוך שבעה ימים תעלה להכרעת ראש הממשלה.